ביאור שטיינזלץ על בבא בתרא כ״ה

1 שעושה אותו גלל זבל, שהמוץ נעשה כזבל, וזבל מרובה זה משחית את הזרעים.

2 א משנה מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מקום עיבוד עורות מן העיר חמשים אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר לפי שכרגיל נושבת רוח ממערב, והיא מרחיקה מן העיר את הריחות הרעים. ר' עקיבא אומר: לכל רוח צד הוא עושה את הבורסקי, חוץ ממערבה שמשם בוודאי באה רוח ומביאה את הריחות לעיר, ומרחיק חמשים אמה. ומרחיקין את המשרה הבריכה שבה שורים את הפשתן מן הירק, לפי שמים אלה מזיקים לירקות. וכן מרחיקים את הכרישין מן הבצלים, ואת החרדל מן הדבורים, ור' יוסי מתיר בחרדל.

3 ב גמרא בפירוש משנתנו איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: ר' עקיבא שאמר בסוף דבריו "ומרחיק חמשים אמה", היכי קאמר כיצד אמר? האם כוונת הדברים היתה: לכל רוח הוא עושה בורסקי ואף סומך את הבורסקי שעושה לעיר, חוץ ממערבה שמרחיק חמשים אמה ועושה. או דלמא שמא כך אמר: לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ ממערבה שאינו עושה כלל?

4 ומביאים ראיה, תא שמע בוא ושמע: דתניא שכן שנינו בברייתא, ר' עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ ממערבה שאינו עושה כל עיקר, מפני שהרוח הזאת היא תדירא מצויה יותר.

5 ג על הסבר זה שבברייתא אמר ליה לו רבא לרב נחמן: מאי מה פירוש תדירא? אילימא אם תאמר שהיא תדירא ברוחות, שהרוח הזו נושבת תמיד, והא והרי אמר רב חנן בר אבא אמר רב: ארבע רוחות מנשבות בכל יום מכל הצדדים ורוח צפונית מנשבת עם כולן, שאילמלא כן שאם לא היתה מנשבת — אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת, לפי שהיא רוח נוחה, המשככת את השפעתן החריפה של רוחות אחרות. ורוח דרומית היא הקשה מכולן, ואילמלא בן נץ מלאך שנקרא כך שמעמידה, שלא תהיה חזקה מדי — הריהי מחרבת את העולם, שנאמר: "המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן" איוב לט, כו, ונמצא שהרוח הצפונית היא התדירה ברוחות, ולא המערבית!

6 אלא מאי מה פירוש תדירא — תדירא בשכינה, שבצד הזה מצויה השכינה, ואין ראוי לעשות מקום שריחו רע לצד חשוב זה. שאמר ר' יהושע בן לוי: בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו לנו מקום תפלה, דכתיב שנאמר: "וצבא השמים לך משתחוים" נחמיה ט, ו, וכיון שצבא השמים פונים ממזרח למערב הריהם משתחווים לצד זה, ומשמע ששכינה במערב.

7 מתקיף לה מקשה על כך רב אחא בר יעקב: מה הראיה מכאן? ודלמא ושמא המזלות הם כעבד שנוטל פרס מתנה מרבו, וחוזר לאחוריו ומשתחוה! ונאמר איפוא שהשכינה היא במזרח, והם כהולכים אחורנית! ואומרים: אכן קשיא קשה הדבר, לפי שאין זו ראיה גמורה.

8 ומעירים: ור' אושעיא סבר סבור שהשכינה מצויה בכל מקום, שאמר ר' אושעיא, מאי דכתיב מהו שנאמר: "אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים... ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחווים "וגו' נחמיה ט, ו? — לומר: שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם; שלוחי בשר ודם, ממקום שמשתלחים — לשם בסוף הם שבים לשולחם ומחזירים שליחותן להודיע מה עשו. אבל שלוחיך, למקום שמשתלחין — משם מאותו מקום שמגיעים אליו מחזירין שליחותן, שנאמר: "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו" איוב לח, לה, "יבואו ויאמרו" לא נאמר, שאין הם חוזרים למקומם, אלא "וילכו ויאמרו", מלמד שהשכינה בכל מקום.

9 ומעירים: ואף ר' ישמעאל סבר סבור שהשכינה מצויה בכל מקום, דתנא דבי ששנה החכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל: מנין ששכינה בכל מקום? — שנאמר: "והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו" זכריה ב, ז, "אחריו" לא נאמר, אלא "לקראתו", מלמד ששכינה בכל מקום, ולפיכך יוצאים המלאכים לשליחותם מכל מקום.

10 ואף רב ששת סבר סבור שהשכינה מצויה בכל מקום, שאמר ליה לו רב ששת לשמעיה לשמשו: לכל רוחתא אוקמן רוח, צד, העמד אותי להתפלל שלפי שהיה עיוור היה נזקק לשמש שיעמיד אותו, לבר חוץ מצד מזרח, שאל תעמיד אותי לשם, והסביר לו: ולאו ולא משום דלית ביה שאין בו שכינה, אלא משום דמורו שמורים בה מיני המינים שהם פונים בתפילתם למזרח, ולכן הוא רצה להימנע מלעשות כמותם.

11 ור' אבהו אמר: שכינה במערב, שאמר ר' אבהו: מאי מה פירוש "אוריה" שהוא שם כינוי לצד מערב? אויר יה, כלומר, שם הוא מקום השכינה.

12 ד ואגב שהוזכרו ארבע הרוחות מביאים מה שדרשו חכמים בעניינן. אמר רב יהודה, מאי דכתיב מהו שנאמר: "יערוף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב" דברים לב, ב? "יערף כמטר לקחי" — זו רוח מערבית שבאה מערפו של עולם שצד מערב נקרא גם "אחור" ולכן קוראים לנשיבתה "יערף".

13 "תזל כטל אמרתי" — זו רוח צפונית, שמביאה אויר יבש וממעטת את הגשמים ואת התבואות, ומזלת ומוזילה את מחיר הזהב. כי כאשר התבואה אינה מצויה מחירה עולה, ולכן מחיר הזהב יורד. וכן הוא אומר לשון "זול" לענין זהב: "הזלים זהב מכיס" ישעיה מו, ו.

14 "כשעירם עלי דשא" — זו רוח מזרחית, בשעה שנושבת בחוזקה שמסערת עושה סערה את כל העולם כשעיר שד. "וכרביבים עלי עשב" — זו רוח דרומית, שהיא מעלה רביבים מטר ומגדלת עשבים.

15 תניא שנויה ברייתא, ר' אליעזר אומר: עולם

16 לאכסדרה מבנה שיש בו רק שלושה קירות הוא דומה, ורוח צפונית של העולם אינה מסובבת במחיצה כשאר רוחות, שאין שם דבר, אלא החמה מתחילה את סיבובה במזרח ועוברת לדרום ולמערב, וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית — הריהי נכפפת ועולה במשך הלילה למעלה מן הרקיע לצד מזרח, ואינה עוברת בצד צפון. ור' יהושע אומר: עולם לקובה אוהל קטן הוא דומה, ורוח צפונית גם היא מסובבת במחיצה, אבל כיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית — היא יוצאת מאותה "קובה", מקפת וחוזרת אחורי כיפה, כלומר, מחוץ למחיצה הצפונית, עד שמגיעה למזרח.

17 שנאמר: "הולך אל דרום וסובב אל צפון" וגו' קהלת א, ו, ומפרש: גלגל החמה "הולך אל דרום", כלומר, בצד דרום — ביום, "וסובב אל צפון" מקיף אותו מבחוץ — בלילה. "סובב סבב הולך הרוח כיוון החמה ועל סביבתיו שב הרוח" קהלת א, ו — אלו פני מזרח ופני מערב, שפעמים בימות החורף הקצרים, החמה מסבבתן מקיפה אותם מבחוץ, ואינה מאירה, ופעמים בימות החמה הארוכים מהלכתן מהלכת ברוחות אלו בתוך ה"קובה".

18 וממשיכים בברייתא: הוא היה אומר. ומעירה הגמרא: בדברים אלה אתאן באנו חזרנו שוב לשיטת ר' אליעזר שהוא המביא ראיה לדבריו, שרוח צפונית פרוצה, מן הכתוב. נאמר: "מן החדר תבא סופה" איוב לז, ט, ומפרשים: זו רוח דרומית, צד דרום, שהוא ושתי מחיצות שבצידו — הריהו כחדר. "וממזרים קרה" איוב לז, ט — זו רוח צפונית, משם באה הרוח המשיבה ומפזרת "מזרים" קור. "מנשמת אל יתן קרח" איוב לז, י — זו רוח מערבית. "ורחב מים במוצק" איוב לז, י — זו רוח מזרחית משם באים הגשמים.

19 ומקשים: והאמר מר והרי אמר החכם בעמוד הקודם: רוח דרומית היא מעלה רביבים גשמים ומגדלת עשבים! ומשיבים: לא קשיא אין זה קשה: הא דאתיא מטרא בניחותא זה שיורד הגשם בנחת ואז הוא משקה ומגדל, הא בשפיכותא זה שהוא בא בשפיכה כאשר יש בבת אחת הרבה גשם, אז הוא מזיק.

20 אמר רב חסדא, מאי דכתיב מהו שנאמר: "מצפון זהב יאתה" איוב לז, כב — זו רוח צפונית שמזלת את הזהב, שגורמת שיעלה מחיר התבואה בגלל הבצורת. וכן הוא אומר: "הזלים זהב מכיס" ישעיה מו, ו.

21 אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה לא הביאה גשם רוח דרומית, שנאמר בתיאור החורבן: "ויגזר על ימין ורעב, ויאכל על שמאל ולא שבעו" ישעיה ט, יט, כלומר, גזר ה' על רוח דרום הקרויה "ימין" שתביא עמה רעב, וכתיב וכן נאמר: "צפון וימין אתה בראתם" תהלים פט, יג, ומכאן ש"ימין" פירושו דרום.

22 ואמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין עוד מאוצר טוב, שנאמר: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו" דברים כח, יב, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם — אז גשמים יורדין מאוצר טוב, בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם — אין גשמים יורדין עוד מאוצר טוב.

23 אמר ר' יצחק: הרוצה שיחכים — ידרים יפנה בתפילתו לדרום, ושיעשיר — יצפין, וסימניך: שבמקדש מונח שלחן שהוא הסמל לשפע ולברכה בצפון, ומנורה שהיא סמל לאור החכמה בדרום; ור' יהושע בן לוי אמר: לעולם ידרים, שמתוך שמתחכם גם מתעשר אחר כך, שנאמר לגבי התורה: "ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד" משלי ג, טז.

24 ושואלים: והא והרי ר' יהושע בן לוי הוא שאמר: שכינה במערב וכיצד ידרים בתפילתו? דמצדד אצדודי שהוא מצודד, שפניו למערב ונוטה מעט לדרום. אמר ליה לו ר' חנינא לרב אשי: כגון אתון דיתביתו אתם שיושבים בצפונה של ארץ ישראל — אדרימו אדרומי הדרימו, פנו לצד דרום בזמן שאתם מתפללים. ומנא לן ומנין לנו שבבל לצפונה של ארץ ישראל קיימא עומדת? דכתיב שנאמר בנבואה על חורבן ירושלים בידי הבבלים: "מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ" ירמיהו א, יד.

25 א שנינו במשנה: מרחיקין את המשרה מן הירק ואת החרדל מן הדבורים. תנא שנה החכם: ר' יוסי מתיר בחרדל, שיכול בעל החרדל לומר לו לבעל הדבורים: עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוריי שהוא מזיק להן, יכול אני לומר לך להיפך: הרחק דבורך מן חרדליי, שבאות ואוכלות לגלוגי פרחי חרדליי. וכיון ששניהם מזיקים זה לזה אין אחד יכול להכריח את חבירו להרחיק.

26 ב משנה מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה, שלא יזיקו שורשיו את הבור, ובחרוב ובשקמה ששורשיהם מתפשטים יותר — מרחיקים חמשים אמה, בין שהיה הבור מלמעלה בין שהיה מן הצד של האילן. אם חפירת הבור קדמה לאילן — קוצץ את האילן ונותן בעל הבור דמים, ואם אילן קדם — לא יקוץ את האילן. ספק זה קדם וספק זה קדם — לא יקוץ. ר' יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילן — לא יקוץ, ומדוע? שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, שר' יוסי סבור שבכגון זה אין המזיק צריך להרחיק את עצמו.

27 ג גמרא על מה ששנינו במשנתנו שמרחיקים את האילן "בין מלמעלה", מביאים, תנא שנה החכם: בין שהבור למטה ואילן למעלה, בין שהבור למעלה ואילן למטה. ושואלים: בשלמא נניח שהבור למטה ואילן למעלה נגרם נזק, שהרי קא אזלין שרשין מזקי לה הולכים השורשים ומזיקים לו לבור כאשר בוקעים את קירותיו. אלא אם הבור למעלה ואילן למטה, אמאי מדוע ירחיק? והרי השורשים הולכים כלפי מטה! אמר ר' חגא בשם ר' יוסי: מפני שמחלידין מחוררים את הקרקע ומלקין מקלקלים על ידי כך את קרקעיתה של הבור.

28 ד ר' יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילן — לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כשיטת ר' יוסי. אמר רב אשי, כי הואן כאשר היינו בי בבית רב כהנא הוה אמרינן היינו אומרים: מודי מודה ר' יוסי בגירי דידיה בחיצים שלו, כלומר, בנזק ישיר שנגרם על ידי דבר שברשותו, אף על פי שהוא עושה אותו בתוך רשותו.

29 מסופר: איש אחד שנקרא פאפי יונאה עני והעשיר הוה היה, בנה אפדנא ארמון במקום מושבו, הוו הנך עצורי בשיבבותיה היו שם עושי שמן שומשומין בשכנותו, דכי הוו דייקי שומשמי הוה ניידא אפדניה שכאשר היו דכים את השומשומים היה נד רועד הארמון שלו, אתא לקמיה בא לפני רב אשי להתלונן, אמר ליה לו: כי הואן בי כאשר היינו בבית רב כהנא הוה אמרינן היינו אומרים: מודי מודה ר' יוסי בגירי דיליה בחיצים שלו. ואף כאן, כיון שהם גורמים נזק ישיר, צריכים הם להרחיק.

30 ומעירים: וכמה הוא השיעור של תנודה שבגללו אומרים להם להרחיק?